סטרידו – אימת הורי הפעוטות! הקטנצ'יקים משתעלים, צרודים, "נובחים" ואנחנו בלחץ: שלא יחמיר! שלא יכאיב… וכל חורף מחדש… זוהי דלקת במיתרי הקול, בדרך כלל מלווה גם בדלקת בגרון, היא נגיפית ולכן קשה יותר להפטר ממנה. אינהלציה וסטרואידים אפשריים הם אבל מציקים ולא תמיד עובדים. ולמה הקטנים דווקא יותר פגיעים? ולמה לחלק זה אף פעם לא קורה?!…
יש קשר מעניין בין פגיעות הגרון ומיתרי הקול לבין התפתחות רגשית וחושית של הילד. הגרון הוא אזור הצ'אקרה החמישית הקשורה לביטוי ואמירת אמת. בגיל הרך השפה המילולית היא רק בהתפתחות ולכן באופן טבעי מוגבלת וכאשר הם רוצים להתבטא אבל לא מצליחים זה מביא לתסכול. חלק מהפעוטות מתפתחים רגשית וחושית מהר יותר ממילולית ובסביבה רגילה של גן, הלמידה מתרכזת במילולי יותר מתקשורות אחרות, רוב הגננות מושכות את הילדים להביע את עצמם מילולית ופחות פתוחות לתקשורות אחרות.
הניגודיות מתגברת כאשר הילד מפותח חושית באופן מיוחד, אז הפער בין הקליטה המציאותית שלו לבין יכולת ההבעה המילולית גורמים למפח נפש בצורת תסכול, כעס או הפנמה. המפותחים במיוחד משתבללים בתוך עצמם, נוצרת ניגודיות חריפה שמחלישה את חוסן התאים ואז הנגיפים חודרים פנימה.
טיפול בדלקת סוערת כוללת שאיבת האנרגיה מהנגיפים, מילוי אנרגיה בתאים – ועוררות התחדשות והתרעננות תאים והפגת חומציות. בדרך כלל צריך טיפול או שניים, תלוי בעוצמה ובסביבה האנרגטית, והדלקת מתפוגגת.
המניעה יכולה לבוא בצורת היפתחות והתכווננות לתקשורת החושית והרגשית של הילד והחזרה שלו לתחושה שקולטים ומבינים אותו גם כשהוא לא מתבטא במילים. על ההורים ללמוד לסמוך על חושיהם ותחושותיהם בקשר לילד, בעיקר כשהוא לא מתנסח באופן מלא. ישנם הורים שתכונה זו קיימת אצלם באופן טבעי, אבל גם אם לא אז ניתן לפתח אותך.