גוף האדם הוא יצירה מופלאה, יקום שלם עטוף בעור. הסתכלות מכנית על תפקודו יכולה ללמד על מהותו – אני מוצא הסתכלויות נוספות הממלאות את התמונה עוד יותר.
התבוננות נקיה על תהליכי גוף או נפש – כפי שמאפשרת הביואנרגיה – מגלה עולם של קשרים תפקודיים ותהליכים השזורים זה בזה וגם השוזרים יחד סדרתיות ומקביליות. ניתן לראות התפתחויות תפקודיות עוקבות אופייניות, כמו הקשר בין הורמונים אל ייצור אנזימים; וגם התפתחויות מקביליות בעלות השראה הדדית, כמו הקשר בין הורמוני רגש אל תפקוד העיכול, לדוגמה.
זה נראה מאוד מורכב. האם אפשר "להשתלט על כל המידע הזה"?
למידת תהליכים כאלו מפתחת חושים, אופן הסתכלות ואף כושר שכלי למעקב בריאותי ויוזמה טיפולית. יכולת נגישות נפלאה שיש ל-ביואנרגיה מאפשרת קבלת מידע ומתן טיפול ישירות ובהתאם למכלול התפקוד של הבריאות, אשר בתורה משליכה אל תפקוד הבריאה.
האם, באמת, אפשר "להשתלט"? אולי זו ציפייה שגויה?
החוויה שלי ב-ביואנרגיה היא שבכל הזדמנות של ריפוי יש משהו חדש מופלא שנגלה, עוד מרכיב תפקודי חדש ולא מוכר, עוד קשר חדש ולעתים – ובעיקר באתגרים הגדולים יותר – גם תפיסה חדשה. הצלחות טיפוליות שהיו לי הביאו אותי לנקודות הבנה חדשות ומרגשות. אתגרים גדולים חדשים הביאו אותי למסע טיפוס נוסף אל הפסגה הבאה. כל טיפוס כזה – יהיה קשה כאשר יהיה – מלמד ומפתח.
היכן הסוף? האם יש סוף?…
אני עדיין לא מצאתי את הסוף. ההפך, מניסיוני אין למעשה סוף, אלא רק הצמיחה עצמה שהיא אינסופית.הרבה פעמים מצאתי את עצמי משלים מעגל וחוזר אל אתגרים מוכרים, רק עם מלאות גדולה יותר. בכל סיבוב כזה אני מוצא את עצמי עם יכולות אבחון וטיפול טובות יותר.
מה בדבר השאלה ההופכית: איפה ההתחלה?
כאן ועכשיו. מקסים בעיניי שכל אשר דרוש עבור חקר נתיבי ה-ביואנרגיה הוא אנחנו ושכלנו. אין עזרים נוספים, רק סקרנות ויוזמה.
עד לאן אפשר להגיע?
תלוי בך. למסע הזה אין מרחק ידוע מראש. ההתפתחות היא רציפה ולכן ההישגים תלויים רק בהולך הדרך, עד לאן מתאים לו להגיע. ספציפית, אפשר להתחיל בריפוי סביל, להמשיך לריפוי עצמי פעיל, עוד הלאה לריפוי החברים והמשפחה, המשך לריפוי מקצועי ועד… טוב, זה כבר אישי...