בטבע יש עקרון של שאיפה לאיזון - לדוגמה, ריק טבעו להתמלא. מקום אשר יש בו חוסר, פחת או חולשה מתמלא במשהו. כשתפקוד בריאותי הוא חלש או ירוד אז עם הזמן הוא הופך מועד לפלישה של טפילים.
לאדם בריא יש היחלשויות רגעיות אשר בתחילתן הוא עמיד בפני טפילים. כאשר החלשות נמשכת לאורך זמן אז הטפילים מוצאים פרצה, חודרים פנימה, משתרשים ואף מרחיבים את הפרצה - יוצרים דלקת וחולשה כרונית המזמינה עוד טפילים, או משאירה פתח לטפילים לחזור.
כולנו כל הזמן נמצאים ב"אמבטיה" של טפילים וההבדל בין מי שנדבק ומי שלא הוא החוסן הכללי של הגוף והספציפי של הרקמות. חולשה יכולה להיות זיהומית, נפשית, רגשית, סביבתית (מקומות מגורים, עבודה, לימודים וכולי'), אנושית (מערכות יחסים שונות), אטמוספרית (גזים, אלקטרומגנטיות) - וחולשה יכולה להיות אפילו מהאנרגיה הקוסמית העולה מכדור הארץ או יורדת מהיקום. ישנן אף חולשות נורשות, אם באופן גנטי, שושלתי או נשמתי.
חולשות אלו בסופו של דבר מחלישות את החומר - את הרקמה החיה ואת התאים - ואז הרבה פעמים הנגיפים והחיידקים מוצאים את הפרצות דרכן לחדור ולהידבק אל הרקמות; ומהכיוון ההפוך, בהרבה מאוד מקרים הגורמים השורשיים לדלקות יכולים להיות אחת מהחולשות האלה.
דלקות טפיליות יכולות להיות גלויות או סמויות. כשהן גלויות אז יש ביטוי גופני בכאב, בייצור משקעים והפרשות או בהפרעה גסה ומורגשת בתפקוד התקין. לעומתן, הדלקות הסמויות נמצאות לרוב ברבדים העמוקים של הרקמה, הן אינן כואבות או נראות לעין אך מפריעות לתפקוד התקין של התאים והרקמות והן יכולות לגרום לתסמונות שונות ומשונות, אשר הרבה פעמים אין להן הסבר רפואי.
יש תקווה
הטפילים המדוברים כאן הם יצורים זעירים, קטנים מדי לעין בלתי מזוינת, אשר חסרים במרכיבי יסוד הכרחיים לעצמאות ולכן לא מתקיימים בזכות עצמם. עקב כך הם חייבים להימשך באופן אוטומטי לפרצות במרקם החי ויכולים לשגשג רק במקומות חלשים.
יחד עם זאת, החוסר הנברא במרכיבי היסוד של הטפילים גורם אצלם לחוסן תפקודי נמוך. טכניקה נכונה יכולה להחליש אותם מספיק כך שהתחדשות הגוף ומנגנוני החיסון הטבעיים יתגברו עליהם וירחיקו אותם.
כמו כל החי, גם לטפילים יש נוכחות אנרגטית ובעזרת טכניקת העפעוף של הביואנרגיה ניתן לאתר את נוכחותם ולהחליש אותם. עקב האופי הטפילי שלהם הם היחידים בטבע - עד כמה שידוע בתחום הביואנרגיה - שניתן להוציא מהם אנרגיה ולהחלישם, בניגוד לעקרון הבסיסי של הריפוי האנרגטי אשר מאפשר רק מילוי אנרגיה. בדרך זו אפשר להפסיק את הפעילות ההרסנית שלו ולדרבן את הגוף להרחיק אותו ולשקם את התאים והרקמות הפגועים.
כאן עולה השאלה הברורה: האם אפשר לרפא כל מחלה על-ידי הרחקת טפילים?
התשובה היא: כמובן שזה לא פשוט. אם היה פשוט אז המחלות היו מזמן עוברות מהעולם והיינו חיים במציאות אחרת לגמרי של בריאות מתמדת. בפועל, לטפילים יש כושר הישרדות והסוואה יוצאים מהכלל אשר הכרחיים לקיומם. לרוב נוכחותם בגוף היא בשכבות וכל שכבה מסתירה את זו שמתחתיה. כל עוד החולשה המקורית קיימת וגם הרקמות לא נקיות לגמרי מטפילים אז הטפילים חוזרים ומתרבים והסיפור הופך ל"שוטרים וגנבים".
ישנם כשלים בריאותיים ("מחלות") אשר נגרמים מסוג אחד של טפיל אשר תוקף אזור אחד מסוים בגוף. מקרים אלה הם לרוב קלים לטיפול והריפוי מושג כבמטה קסם. הרבה פעמים זהו המקרה כאשר המחלה היא חדשה אשר לא הספיקה להתפשט בגוף.
כשלים בריאותיים אחרים הם תערובת של מספר סוגי טפילים, במספר רקמות או איברים ובמספר שכבות באותם איברים. בתוספת יכולת ההסוואה והשיבוש שלהם, איתורם והרחקתם הופכים להיות לאתגר גדול והרבה פעמים התהליך זקוק לזמן ארוך. מקרים אלו הם אלה אשר עבורם שיטת הריפוי העצמי המודרך יוצרת אפשרות לריפוי, כאשר המטופל-תלמיד שומר על היגיינה אנרגטית ברמה גבוהה ואף משתתף באופן פעיל ושוטף בטיפול בהדרכת המטפל, בנוסף למנות הטיפול שהוא מקבל.
סוגי טפילים
האבחון האנרגטי מסווג טפילים לפי תפקודם או מצבם. שמות המצבים מתקבלים בתקשור ובשפה העברית ולכן הזיהוי שלהם הוא בעברית ומאט את סוג פעולתם ומקורם. חלק מהסוגים מתאימים לסוגים הידועים ברפואה הקונוונציונאלית, וחלק מהסוגים לא.
ישנם חמישה סוגי טפילים:
• מפרקים - נגיפים - חודרים אל תוך התאים ויוצרים דלקת חומצית מפרקת. • חוסמים - חיידקים - שוכנים בתוך הרקמות, מחוץ לתאים ויוצרים דלקת בסיסית חוסמת. • מערבלים - פטריות? - שוכנים בתוך הרקמות ויוצרים דלקת חומצית. • סוגרים - לא ידוע - חודרים אל התאים, לא יוצרים דלקת אך מפריעים לתפקוד התאים ע"י סגירת קולטנים • מקטבים - לא ידוע - חודרים אל הרקמות, מחוץ לתאים ומשבשים את הקוטביות האנרגטית והאלקטרומגנטית של התאים והרקמות, ועקב כך מפריעים לתהליך ההבראה העצמית הטבעית.
בתוך כל סוגי של טפילים יש סיווג-משנה על-פי אופן הפעולה, כגון: פעילים, מפעילים, רדומים, חבויים, מדומים, מתחזים ועוד.
נגיפים ודלקות ממאירות
תת-סוג מסוים של הנגיפים הפעילים הוא הנגיפים הממאירים, אשר יוצרים דלקת חומצית המשנה את תפקוד גרעני התאים כך שהשכפול שלהם משתבש והופך למוגזם. טכניקת הטיפול בנגיפים של אלטרנתרפיה מסוגל להחליש את הטפילים האלו ולעורר את הגוף להתגבר עליהם, כלומר לאזן שכפול תאים בריאים ולעקב את פעולת הטפילים בתאים החולים. לאורך הזמן הרקמה מבריאה והמחלה נעלמת.
כפי שנאמר, המציאות יותר מורכבת מהעיקרון, שאם לא-כן אזי המחלה הייתה כבר נעלמת העולם. הצלחת טיפול תלויה בהרבה מרכיבים: שלב המחלה, המצב הנפשי של החולה, אורך זמן הדגירה של המחלה (הזמן שהדלקת החומצית הממאירה הייתה קיימת ברקמה לפני הופעת הגושים), נוכחות הגושים מבחינת גודלם ומיקומם, פתיחות רוחנית של החולה לסוג הטיפול, התמיכה הסביבתית, ועוד רבים.
מורכבות עיקרית אחת היא הופעתם של חיידקים אשר יוצרים את הגושים הסרטניים. הצירוף של דלקת חומצית ממאירה יחיד עם דלקת חיידקים בסיסית גורם ל"הדבקות" של המשקעים הדלקתיים וצבירתם לגושים. על גבי זה, ישנו המנגנון הטבעי של הגוף ששולח סידן אל רקמות חלשות - הממאירות, במקרה זה - בכדי לחזק אותם מבחינת המבנה שלהן. יחד נוצרים גושים אשר המסתם וניקוזם הופך לאתגרי - אך עם זאת אפשרי, בתנאים מתאימים.
נושא מחלת הסרטן הוא רחב מאוד והיריעה כאן קצרה מלדון בוא באופן מלא. הוא ראוי לדיון רחב הרבה יותר אשר יתקיים מעל במה זו בעתיד הקרוב.
השפעה קוסמית
שאלה אחת מאוד מעניינת היא: מי יצר את הטפילים ומדוע הם נוצרו? שאלה קדומה לזו היא שאלת סיבת בריאת המחלות עצמן, ובעניין הטפילים התשובה היא העיקרון שאתו התחלנו את מאמר זה: עקרון מילוי הריק.
תופעת הטפילות אינה תחומה בגוף האדם בלבד. מקורה בטפילים קוסמיים - או מדויק יותר לומר, הבבואה הפרקטאלית העילית של הטפילים - אשר כמו בגוף האדם תפקידם למלא חוסרים קוסמיים. המצאות טפילים בבני אדם (טפילים מסוגים מסוימים) מאפשרת לטפילים הקוסמיים לשאוב אנרגיה ומרכיבי יסוד נוספים בכדי למלא את הריק העילי.
למעשה, הטפילים הגופניים נבראו בכדי להחליש את בני האדם מספיק בכדי לקחת מהם מרכיבי יסוד קוסמיים הנזקקים בנקודות חולשה קוסמיות.
לכן טיפול מלא בטפילים הוא בלתי נפרד מטיפול לניתוק השאיבה הקוסמית מהמקומות החולים בגוף, וניתוק זה יכול להתרחש רק כאשר הרקמה חזקה מספיק - כאן הגענו אל מעגל קסמים המאתגר את הריפוי: כל עוד קיימת חולשה, קיימת פגיעות לשאיבה קוסמית; וכל עוד הרקמה נשאבת, קשה לחזק אותה.
ההמלצה כאן היא, שוב, מעורבות פעילה של המטופל בטיפול. מטופל אשר שומר על רמה גבוהה של היגיינה אנרגטית באופן יומיומי אזי תהליך חיזוק הרקמה מצליח על-אף השאיבה הקוסמית. מפגשי הטיפול הופכים לאפקטיביים הרבה יותר בכך שהרחקת השאיבה - טכניקה מתקדמת האפשרית למטפל המיומן - נותנת דחיפה חזקה לטיפולים השוטפים היומיומיים וההדדיות של מפגשי הטיפול עם התחזוקה השוטפת פותחת אפשרות לשחרור מהשאיבה ויוצרת הזדמנות לריפוי.
שורות תחתונות
תפקידם של הטפילים הוא להאיר את החולשות שלנו ולמלא את הריק. טכניקה מתאימה, יחד עם גישה נכונה, הופכות את אירועי הדלקות והטפילים לחוויות לימודיות, להזדמנות להתפתחות וצמיחה. התהליך אינו פשוט, אבל יחד עם מעורבות פעילה של המטופל אפשר ליצור הזדמנות טובה לריפוי.